הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' שמכה

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבע לביטול פסק דין מיום 9.9.2012.

עילתה של התובענה הינה נזקי רכוש אשר כוסו על ידי התובעת במסגרת תשלום למבוטחה, שגין התנגשות כלי הרכב המבוטח בפרה שהייתה על הכביש באזור צומת "אור הגנוז" ביום 30.11.2010. על פי המתואר בכתב התביעה, מספר סידורי של הפרה היה 6843080, ועל פי אישור משרד החקלאות, מדובר בפרה שהינה בבעלותו של הנתבע.

הנתבע קיבל את כתב התביעה, אולם לא הגיש כתב הגנה, ובהתאם ניתן פסק דין בהיעדר הגנה. לאחר חלוף זמן הוגשה בקשה לביטול פסק הדין, כאשר הנתבע מפנה לשגגתו, ומציין כי הפרה אשר הייתה מעורבת באירוע התאונתי, אינה שייכת לו, הן מפאת גילה, הן מפאת מיקום התאונה, והן מפאת שבעת קרות התאונה לא נעלמה מהעדר שבבעלותו כל פרה.

במסגרת הדיון אשר נתקיים בפני, העיד הנתבע, ובמסגרת עדותו הבהיר, כי החל לעסוק בגידול בקר רק בשנת 2004, וטען כי אין זה סביר שפרה בבעלותו תגיע למקום התאונה המתואר בכתב התביעה, אין זה סביר שפרה כלל תגיע לגיל 14, והסביר מספר אופציות באשר לדרך האפשרית בה השתרבב שמו כבעליה של הפרה כאמור.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395. זהו אינו המקרה דנן, בו מודה הנתבע בשגגתו.

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה.

אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

סבורני כי טענותיו של הנתבע גילו הגנה אפשרית בפני התובענה, ויכול בהחלט כי אכן הפרה אשר הייתה מעורבת בתאונה אינה הפרה שלו (לדבריו אין ולא הייתה לו מעולם פרה שהגיעה מעבר לגיל 10, לא הייתה חסרה לו פרה בעדר בעת קרות התאונה, מקום מרעה העדר רחוק ממרחק התאונה ואין זה סביר שפרה שלו תגיע למרחק כה גדול, על אחת כמה וכמה פרה בת 14 שנים), ובהתאם מוצדק במקרה זה לבטל את פסק הדין, על מנת שהדבר ייבחן לעומקו.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהמחדל הדיוני; הנתבע מתרץ את הדברים באי הבנה מטעמו, אי ידיעת הדין וכיו"ב, ואולם אין בכך לגרוע מהעובדה שהיעדר הטיפול הראוי והנכון בתחילת הדרך, הוביל את התובעת לנהל ההליך מחדש, לרבות ההליך הנוגע לביטול פסק הדין, והדבר הסב לה הוצאות.

בנסיבות העניין, לא ראיתי לנכון למצות את מלוא הדין עם הנתבע, שיכול ונקלע לסכסוך המשפטי בהיעדר זיקה אליו כלל, ולפיכך החיוב בהוצאות בגין ההליכים עד כה, יהא על הצד הנמוך. הנתבע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 850 ₪.

המזכירות תסווג את כתב ההגנה אשר הוגש, כיאות, ותנתב התובענה לצורך קביעת מועד לדיון.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ד, 22 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: